פסוריאזיס

פסוריאזיס (psoriasis)

נקראת גם ספחת, היא מחלת עור דלקתית כרונית, אוטואימונית, המאופיינת בהתקפים.

הסיבה לפסוריאזיס אינה ידועה באופן מפורש והיא מתפרצת בטווחי גיל שונים. בלפחות 30% מהמקרים נראה זיקה לתורשה. הגישה הרווחת היא שפסוריאזיס נוצרת עקב ליקויים בגנים מסוימים בשילוב גורמים סביבתיים.

ניתן למצוא עדות לתגובת יתר של מערכת החיסון אשר גורמת לשחרור ציטוקינים (חומרים חלבוניים) שמאיצים את קצב ייצור תאי העור וגורמים גם לצמיחת כלי דם קטנים שמשמשים כמקור לאספקת דם וחומרי הזנה לאזור הנגוע.

כמו כן, ניתן למצוא במקרים רבים דלקות פרקים (בראייה הסינית – לחות וקור) כגורם ראשוני.

פסוריאזיס מזוהה עם מצבים נפשיים, והיום ניתן לראות קשר הדוק של נפש וגוף בין התפרצות המחלה לראשונה ובכל התקף חוזר. גורמים נפשיים יכולים להיות: פוסט טראומה, מתח, לחץ, חרדות, דכאון.

 

שני תהליכים שתופסים מקום במחלה הם:

  • תהליך דלקתי הגורם להתרחבות כלי הדם ולאדמומיות בעור;
  • ותהליך של ייצור תאי עור חדשים בקצב מוגבר מאוד בשכבת האפידרמיס הגורם לכך שקצב התחדשות התאים לא תואם לקצב תמותת התאים. התאים החדשים המתפתחים באופן מואץ ובצורה לא תקינה ומצטברים על העור בדמוי קשקשת לבנה ועבה.

במצב תקין מתפתחים תאי העור ונעים מהשכבה התחתונה (בסיסית) של העור ועד לשכבה העליונה (קרנית) בפרק זמן של כ- 28 ימים.

בקרב חולי פסוריאזיס תהליך יצירת התאים מוגבר ונמשך כ- 3-4 ימים. כתוצאה מכך, התאים העליונים אינם מתים ונושרים וכך נוצרת שכבה כסופה לבנה דמוית קשקשים.

 

טריגרים שונים עשויים לעורר את המחלה להתפרצות או להחריפה כגון:

  • זיהום חיידקי
  • זיהום פטרייתי
  • קור
  • לחות
  • תרופות כמו סטרואידים
  • תפקודי כבד לקויים
  • הצטברות רעלים או קושי בפינוי רעלים ופסולת
  • עישון
  • אלכוהול
  • חוסר איזון של המקרוביום
  • מזונות אלרגניים
  • תגובות אלרגיות עוריות

 

פסוריאזיס אינה מחלה מדבקת ולרוב היא מתבטאת בהתפרצויות והפוגות אשר חומרתן והתפתחותן משתנות מאדם לאדם.

 

הביטוי הקליני:

נגעים אדומים בגדלים וצורות שונות המכוסים בשכבת קשקשים כסופה;

עשוי להיות מלווה בגרד או כאב באזור הנגוע;

העור עשוי להיפצע ולדמם;

במקרים מסוימים עלולות להתפתח גם שלפוחיות.

נגעים של פסוריאזיס מופיעים בדרך כלל בקרקפת, מרפקים, ברכיים וגב, אך יכולים להופיע גם בגבות, מתחת לציפורניים, בבתי השחי ובמפשעה.

 

הטיפול במחלה ברפואה הטבעית:

שילוב של תזונה מותאמת (מזונות מהם מוטב להימנע ומזונות שמומלץ לשים עליהם דגש) על מנת להפחית דלקתיות, לחזק את התפקוד של מערכת העיכול ולעודד פינוי פסולת;

עם צמחי מרפא בנטילה פנימית;

לצד טיפול  מקומי על ידי מריחה של משחות צמחים.

 

שני צמחים הידועים כמקלים ומטיבים הם:

חמאת השיאה ושמן זרעי המפ.

 

חמאת שיאה (אורגנית, כבישה קרה)

מופקת מגלעין אגוז השיאה שמקורו באפריקה. נחשבת כבעלת תכונות מרפא לפתולוגיות עור.

מכילה חומרים פעילים המזינים את העור, נוגדי חמצון, נוגדי דלקת עוצמתיים, נוגדי אלרגיה, מרגיעים את העור מגירוי וגרד, משקמת תאי עור ועשירה בויטמינים, ביניהם: ויטמין A ו- E.

ידועה כבעלת השפעה ייעודית על פסוריאזיס.

 

שמן זרעי המפ (אורגני, כבישה קרה)

מופק מזרעי צמח המפ. עשיר בחלבונים ומכיל כ- 80% חומצות שומן חיוניות מסוג אומגה 3 ואומגה 6 בכמויות ובריכוזים האידיאליים, חומצות החשובות לבנייה תקינה של הגוף ואחראיות להתפתחות תאים, שרירים ועצבים.

נוגד חמצון עוצמתי, נוגד דלקת עוצמתי.

מזרז ריפוי פצעים על העור. ייעודי לטיפול בפסוריאזיס.

 

בברכת בריאות טובה

אורית מנשה, יו”ר הקרן

*סייעה בכתיבת המאמר חוי פוגל

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך

דילוג לתוכן