לכבוד יום המודעות לבריאות הקשיש בחרנו לכתוב על נושא שיכול לשפר משמעותית את בריאותם של הקשישים, אך לפני כן נתחיל עם הגדרות.
ההגדרה המקובלת לקשיש, הן בישראל והן במדינות ה-OECD האחרות, היא מי שגילו 65 ומעלה. עם זאת, יש הגדרות אחרות, ולעתים קשישים מוגדרים לפי קריטריונים אחרים, כמו גיל הפרישה מהעבודה.
(נתזון ואחרים 2018).
נכון לשנת 2017 ,כ-4.11% מאוכלוסיית ישראל, 998 אלף תושבים, הינם קשישים על פי הגדרת המדינה, דהיינו בני 65 ומעלה. מתוך אלה, כ-422 אלף, כמעט 5% מכלל האוכלוסייה וכ-42% מאוכלוסיית הקשישים, הם בני 75 ומעלה. נתונים אלה משקפים עלייה מתמשכת באחוז הקשישים בישראל, זאת בקורלציה למגמה כלל עולמית של הזדקנות האוכלוסייה עקב עלייה בתוחלת החיים וירידה בקצב הילודה (מרכז המחקר והמידע, 2012).
המרחב הציבורי הוא קריטי לרווחתו ובריאותו של האדם הקשיש והוא בא לידי ביטוי ביכולת שלו להמשיך בתפקוד יומיומי מיטבי. לצערנו לעיתים קרובות המרחב הציבורי והיכולת לנוע בו בחופשיות, מגבילות ומקשות על יכולתו של הקשיש להתנייד באופן עצמאי. יחד עם העלייה בגיל, אוכלוסייה זו עשויה לסבול ממוגבלויות פיזיות וקוגניטיביות, שהיו בעבר מנת חלקה של אוכלוסייה מצומצמת בהרבה. מרבית הקשישים מצמצמים את היציאה מהבית עקב חוסר התאמה של המרחב הציבורי.
לא קיימת הבנה מספקת לחשיבות של הנגשה של המרחב הציבורי לקשישים, עקב חוסר הבנה של הצרכים המיוחדים שאוכלוסייה זו נזקקת להם. אוכלוסיית הקשישים מאופיינת בירידה ביכולת תפקודית, כגון חולשת שרירים, סיבולת נמוכה וירידה בחושים כגון חוש השמיעה והראייה. חלק לא קטן מהקשישים גם לוקה בירידה בתהליכי חשיבה, המתאפיינת בירידה בזיכרון, ליקוים בקשב ובריכוז, הפוגעים ביכולת ההתייחסות למספר מסיחים בו זמנית. במקרים קיצוניים, כגון בשלבים מתקדמים של מחלת הדמנציה, גם ליקויים בהתמצאות במרחב הציבורי (בית בלב, מכבי).
מחקרים מראים שיותר ממחצית מהקשישים מדווחים על קשיים הנובעים מחוסר הנגישות או זמינותם של מסגרות תומכות וגורמים המסייעים בהגברת ההשתתפות ביציאה לקהילה (בית בלב, מכבי).
התאמת הנגישות במרחב הציבורי תאפשר לסייע לקשיש לשפר את תחושת הערך העצמי מעצם הגברת הניידות וחוסר תלות בזולת, תעניק חיוניות וחיות ותשפר את מצבו הרגשי והפיסי, תסייע בהגברת השתתפותו בחיי הקהילה, תקנה לו תחושת מסוגלות ותרומה לקהילה, תמנע תחושת בדידות וסטרס תשפר את בריאותו ותדחה מצבי חולי.
חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות מושתת על חוק יסוד האדם וחירותו הקובע שזכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין.
ככזה, זכאי הקשיש להמשיך ליהנות מאוטונומיה מירבית, תחושת שייכות לחברה, חיות וחיוניות וסביבה תומכת המסייעת לו להמשיך לתפקד עצמאית באופן מיטבי.
חוק יכול לחייב, לכפות, לאכוף אך כשלעצמו אינו יכול ליצור שינוי חברתי אמיתי. יצירת השינוי בפועל, הנגשה פיזית וחברתית אמיתית היא האתגר שלנו: כבני אדם, כאנשי מקצוע, כחברה. החוק והתקנות מבחינים בין נגישות הסביבה הפיזית (מבנים, תשתיות וסביבה) לבין נגישות השירות אך אינם מסבירים את הרציפות והקשר ההכרחי ביניהן. עלינו מוטלת האחריות לבנות גשרים (עילם, 2009).
שימת לב לקהילת הקשישים ומתן עזרה תהיה מבורכת ותסייע להם להתנייד במרחב ולשפר משמעותית את רווחתם ובריאותם.
כולנו שותפים להנגשה. דעו כי שימוש כראוי באמצעי עזר פשוטים יכול להקל מאד על אוכלוסיית הקשישים. לעתים, פעולה קטנה, אביזר שולי, יכול לשנות עולם ומלואו לאדם אחר, לקשיש. מאחז יד בכניסה, ספסלי ישיבה, שילוט ברור, תאורה נכונה, שמירה על סדר ומעברים רחבים עד כמה שניתן על מנת שיהיה ניתן להתנייד בתוכם עם עזרי הליכה כגון הליכון ושמירה על מעברים נקיים מחפצים ומכשולים, ונועם שיח ושירות אדיב וסובלני בפרט, יכולים להשפיע על בריאות פיסית ונפשית כאחד.
בברכת בריאות טובה
אורית מנשה, יו”ר הקרן
בית בלב מקבוצת מכבי, אל תשליכני לעת זקנה
https://www.bbalev.co.il/dont-leave-me-when-im-old/
ד”ר ר.נתנזון, י. ויס, א. זילברמן, קשישים בישראל תמונת מצב, סקירה השוואתית בינלאומית, ניתוח, והמלצות מדיניות, נובמבר 2018 https://knesset.gov.il/committees/heb/material/data/avoda2013-05-20.pdf
ד”ר ג. עילם, ועידת ישראל לנגישות, דצמבר 2009 http://www.negishut.com/image/users/55500/ftp/my_files/my%20papers/Accessibility-Essential-Details.pdf?id=3162130
הכנסת, מרכז המחקר והמידע, קשישים בישראל נתונים, זכויות ושירותים, מרס 2012
http://www.macro.org.il/images/upload/items/29535116023011.pdf
